רויטל פיזנטי

מבוא קצר לחשיבה יצירתית.

זה ברור שחשיבה יצירתית היא מיומנות סופר חשובה בעולם שבו אנחנו חיים. הכל משתנה כל כך מהר, משאבים חדשים נולדים ואחרים נעלמים חדשות לבקרים, ואנחנו נדרשים להיות מסוגלים לא רק לנהל את העסק שלנו, אלה ממש נדרשים להמציא את עצמנו כל הזמן מחדש. 
אבל, לחשוב יצירתי זו משימה לא פשוטה בכלל. רב האנשים, אם תכניסו אותם לחדר ותבקשו מהם להעלות רעיונות יצירתיים בנוגע לנושא מסוים יתקשו מאוד לעשות את זה. 
בגלל החינוך שלנו ובגלל אורך החיים שלנו אנחנו שבויים בדפוסי חשיבה מקובעים, בתהליכים מוכרים, ובעולמות ידע מצומצמים, שמקשים עלינו לפתור בעיות מורכבות בדרך יצירתית.

אז איך בעצם מפתחים חשיבה יצירתית? 
המפתח הוא היכולת לפתח "חשיבת רשת". בניגוד לחשיבה הליניארית והמסודרת, יצירתיות באה מחשיבה רשתית. היכולת להבין ולשלב עולמות שונים לכדי יצירה חדשה. (אייפון זה שילוב של עיצוב וטכנולוגיה, כלכלה שיתופית זה שילוב של מודל עסקי, כלכלה, סוציולוגיה וטכנולוגיה, "מוצאים את נמו" זה שילוב של טכנולוגיה, ספרות, אומנות, ושיטוטים של שעות בים…ויש עוד מלא דוגמאות).

תחשבו על זה לרגע, איך בעצם עולה רעיון חדש? המוח שלנו הוא הרי רשת גדולה. מידע מועבר ממקום למקום באמצעות נוירונים שנורים ברצפים מסוימים ומבצעים פעולות מסוימות או מעורים מחשבות או רגשות מסוימים. אם אתם רוצים לדוגמא התחיל לנהוג, רצף מסוים של ניורונים נורה במח שלכם, שיודע לשלוח את הרגל ללחוץ על דוושת הגז. זו נתיב שהוא כבר "חרוש" אצלכם במח ובגלל זה קל לכם לבצע אותו בלי לחשוב על זה בכלל. הדרך הזו כבר סלולה.
אבל, מה היא בעצם מחשבה חדשה? מחשבה חדשה היא בעצם רצף נוירונים שיוצא למסלול חדש, שמעולם! לא התרחש במח שלכם. שביל חדש שנסלל בתוך המפה הענקית והאינסופית שהיא התודעה שלכם. האמת, מרגש!

כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים להיות מסוגלים לחשוב חשיבה רשתית. ככל שיש לנו יכולת גבוהה יותר לנוע לפינות מרוחקות יותר במח שלנו, להביא משם ידע או הבנות חדשות, ולחבר אותם עם פיסות ידע שהגיעו מחלקים אחרים כך נהיה יצירתיים יותר.

הבעיה היא שבמשך רב היום אנחנו לא עסוקים בללכת לפינות המרוחקות ובטח לא עסוקים באיסוף מידע חדש מדיסציפלינות שהן לא הטבעיות שלנו. ואנחנו מתקבעים עוד ועוד לאותם עולמות (נפגשים עם אותם אנשים, מדברים עם אותו סוג של לקוחות, קוראים ספרים בנושאים מסוימים, ורואים את אותן הסדרות). למקומות האלו קוראים האבים    (HUB) של מידע (מרכזי מידע). אנחנו נוטים לבקר באותם מרכזי מידע שוב ושוב ושוב.

מה שקורה לאנשים שמגיעים אלינו לתוכנית זה שאנחנו מהווים עבורם האב של מידע וחשיבה יזמית חדשה. 
כשאנחנו מעבירים את הידע שלנו, אנחנו עושים את זה באמצעות מסעות אל הפינות המרוחקות על הסקאלה. אנחנו מייצרים עבור המשתתפים חווית חשיבה מולטידיסיפלינרית. אנחנו יוצאים לעולם, מחפשים, מלקטים, מחברים ומגישים לכם מידע שאתם כנראה לא תלכו לחפש לבד (כי זאת העבודה שלנו).

כשאנחנו מלמדים שיווק אנחנו לא מביאים את הידע מספרי השיווק של האקדמיה, אלה נהפוך הוא, המפגש של "שיווק היפסטרי" לדוגמא משלב עולמות של כלכלה, סוציולוגיה ואופנה, ונולד בכלל בעקבות תוכנית דוקו שראיתי.

המפגש של "ארכיטקטורה עסקית" משלב עולמות של עסקים, פיתוח תוכנה, שוק ההון, ארכיטקטורה ועיצוב.

המפגש של "אזור המונופול" משלב עולמות של פיזיקה ותורות המזרח.

המפגש של "חווית לקוח" משולב עולמות של תסריטאות, עיצוב, קמעונאות, סוציולוגיה ואומנות.

המשחק פרשביז משלב עולמות של כלכלה, שוק ההון, תקשורת, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אלגוריתמים ועוד…

אם יצא לכם לקרוא קצת את הפוסטים שלי ושל רויטל בחודשים האחרונים אתם יכולים לראות שהם משלבים עולמות של פיזיקה, פילוסופיה רוח, ספרות בלשית, מתמטיקה ועיצוב.

השילובים האלו הם לא מקריים. אנחנו בכוונה! הולכים לחקור את הקצוות. אנחנו נודדים בחשיבה שלנו לעולמות שונים, הולכים לראות סרטי מדע בדיוני ולהקשיב לספרים על ניהול. אנחנו במודע מבקרים בתערוכות אמנות, מקשיבים להרצאות בפילוסופיה, ונוסעים לחו"ל לחוות חווית לקוח במלונות בוטיק (אין מה לעשות, זו עבודה קשה, אבל מישהו צריך לעשות אותה).

אנחנו אוספים את כל זה להבנות, ידע ותובנות, ואורזים אותם עבור המשתתפים שלנו, כדי שגם הם יוכלו לצאת ל"טייל" בעולמות מגוונים. 
אנחנו מלמדים איך לעשות חיבורים "לא טבעיים" בין עולמות תוכן. 
על זה תוסיפו את עולמם הפנימי העשיר של כל אחד מהמשתתפים, והשיתופים ההדדיים.

מה שבפועל מתקבלת היא מעבדת חשיבה יוצאת דופן, שאין דומה לה.

אז איך זה שפתאום משתתף מצליח להמציא מוצר שמביא לו עשרות אלפי שקלים? איך פתאום משתתפת מצליחה לדייק את המסר השיווקי שלה ולהבין שהמוצר שלה עזר ללקוח שלה להרוויח כמה מיליונים? איך פתאום הם מצליחים לעבוד פחות שעות ולהרוויח יותר?

זה אף פעם לא כתוצאה מסשן אחד ספציפי, זו רגע סרנדיפי שמתרחש פתאום כעולמות של ידע והבנות נפגשים לשנייה אחת קטנה בתודעה שלכם, ומייצרים מסלול חדש במח שלכם. רצף של נוירונים שנעים ביחד במסלול חדש בפעם הראשונה! רגע של יצירה.

אז לאיזה האב אתם מחוברים?

אני שוקלת לנסוע להכין את סדנת אתונה באתונה, גם כי מתאים לי לנסוע וגם כי בשביל ליצור מציאות צריך להסכים לראות אותה.
לא רק לראות אותה אלא גם לעשות את הפעולות שנדרשות בשביל שהמציאות תתכנס בדיוק לתוצאות שאנחנו רוצים. אז אני רוצה לעזור לה.
היכולת שלנו ליצור מציאות מושפעת באופן ישיר מההסכמה שלנו ללכת עד הסוף עם הרצונות והכוונות שלנו. לפעמים אנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו רוצים ויכולים, אבל בראש יש קול קטן שאומר: אבל אולי זה לא יצליח? אולי זה לא הזמן? וזה הרגע שמחלחל הספק והורס את היכולת של היקום להדהד לנו בחזרה את מה שכבר בראנו.

איינשטיין אמר שבדיוק כמו שכל המרחב הפיזי האין סופי ביקום כבר קיים – גם אם אנחנו לא מצליחים לתפוס או לראות אותו, גם כל ציר הזמן כבר קיים. כלומר גם אם אנחנו לא מסוגלים לתפוס או לראות את העתיד, הוא כבר קיים בדיוק כמו שההווה והעבר כבר קיימים, זאת רק נקודת המבט שלנו שמונעת מאיתנו לראות ולתפוס שהעתיד כבר קיים.
טוב הפלתי כאן חומר כבד שאני מקדישה לו מפגש שלם להסביר אותו, אבל כשמבינים שהעתיד כבר קרה, כל מה שנשאר לנו לעשות זה להסכים לעשות את הפעולות שיאפשרו לו להגיע.

כשאנחנו מזמינים אנשים לבוא איתנו לסדנה בחו"ל יש כאלו שמייד שאולים: אבל למה בחו"ל? התשובה הכי אינטואיטיבית היא "למה לא?"
הרי זאת רק נקודת המבט שלנו שתקבע איך אנחנו לומדים, מה הלייפסטייל שאנחנו רוצים לעצמנו, ההסכמה שלימודים יכולים להיות משולבים בהנאה ובמשחקיות ובהעמקה ובפינוק, בהסכמה בעצם שלימודים ועסקים יכולים להיות איך שנרצה לעצב את המציאות שלנו.

אני מניחה שלחלקכם זה לא בסקלה של איך לומדים,
אני מניחה גם שאת חלק מכם זה ממש מעצבן מכל מיני סיבות,
אבל אני יודעת ובטוחה שגם יש כאן אנשים שקוראים אותנו,
וכל מה שהם רוצים לשמוע זה שזה לגמרי אפשרי גם עוברם.
וכל מה שהם צריכים זה לשמוע שוב ושוב שעסק שלהם אמור לשרת את הלייפסטייל שהם רוצים לעצמם.

זה נכון, לאפשר לעצמנו עסק כזה שיודע לתמוך בצרכים האישיים שלנו, דורש השקעה של זמן, של משאבי נפש, של כסף. של נכונות להתגמש.
זה דורש גם לעשות צעדים ולעמוד מאחורי ההחלטות של עצמנו.
זה דורש הרבה נחישות וגם מלא אומץ. אבל זה לגמרי אפשרי אם רק תבחרו שכך תראה המציאות שלכם. כי היא הרי כבר קרתה.
זה לא מסטיקה, זאת פיזיקה. זה מתחיל בהחלטה. שזה מתאים לנו. והפעולות שיעזרו למציאות להתכנס לרגע הנכון.

אז אני מזמינה אתכם לעשות צעד, ופשוט להחליט שזה מתאים לכם.

אחת מנקודות התסכול הגדולות ביותר של רב האנשים (והעסקים) שאני מכיר הוא המתח בין מורכבות החיים לרצון למצוא נוסחה של הצלחה.

הרצון למצוא פתרון שיאפשר לנו, בסוג של דרך סדורה והגיונית, לבצע סט של פעולות שיאפשר לנו להצליח. סוג של נוסחת קסם.
לא משנה אם זה באיך להיות הורים טובים יותר, בני זוג מוצלחים יותר, בעלי עסקים או אנשי מכירות.
אנחנו מחפשים את ההגיון שבדבר. את השיטה. את האלגוריתם שאם רק נפעיל אותו לאורך זמן יסדר את כל הנתונים בסדר הנכון והצלחה תופיע בחיים שלנו.

הרבה זמן וכסף מושקעים בלקרוא את הספרים, לשמוע את ההרצאות, להשתתף בסדנאות או לצפות בתוכניות, שלתפיסתנו ייתנו לנו אולי את המתכון הנכון לחיים של הצלחה.

הבעיה היא שאנחנו ניגשים לבעיה הזאת מהזווית הלא נכונה. 
בשפה מתמטית, מה שאנחנו בעצם מנסים לעשות זה לפתור את הבעיה באמצעות אלגוריתם מיון, בעוד שהפתרון האמיתי לבעיה הוא בעצם אלגוריתם שנקרא ״היוריסטיקה״, ואני אסביר.

אלגוריתם מיון מאפשר לקחת כמות של נתונים ולסדר אותה תמיד! בסדר הנכון ביותר. בין אם זה גודל של צורות, מספרים, סדר אלפביתי, או כל מיון חד מימדי אחר. תמיד בסופו של דבר ימצא הסדר הנכון. ובין אם נפעיל אלגוריתם יעיל יותר או פחות, בסיום תהליך תתקבל תשובה נכונה. לא משנה מה גודל בסיס הנתונים.
ובגלל שבחיים מורכבים מהרבה מאוד נתונים(מתי נכון לקום בבוקר, מה נאכל, כמה נאכל, מה נקרא, איך נתנהג, עם מי ניפגש, ועוד מיליון נתונים נוספים), אנחנו מאמינים שאם ניתן לזה מספיק זמן ואימון (נריץ את האלגוריתם כמו מחשב), בסוף נבין ותתקבל תשובה נכונה.

אז אנחנו מריצים את המחשב שלנו כמה שיותר מהר כדי להגיע לתשובה מהר ככל האפשר (מרגישים קצת תשושים לפעמים?! זה מזה).אבל התשובה הנכונה לא מגיעה, לא משנה כמה מהר תרוצו.

הסיבה שאנחנו ניגשים לפתרון הבעיה מהזווית הזאת זה בגלל החינוך הלינארי שקיבלנו. החינוך הזכרי, המערבי. חינוך שמלמד אותנו לרוץ קדימה, לנצח! כאילו יש תשובה נכונה אחת במבחן.

יש אנשים שחושבים שהם כבר גילו את התשובה. שהם פיצחו ופיתחו את האלגוריתם הנכון. ועכשיו הם כותבים על זה ספרים, או הולכים ללמד אותו אחרים (שברב המקרים, ובאופן לא מפתיע בכלל, לא מצליחים ליישם את האלגוריתם הזה בחיים של עצמם).

זה לא עובד לא בגלל שאנחנו לא מדייקים ביישום. זה לא עובד פשוט בגלל שזו פשוט טעות בגישה לפתרון הבעיה.

הבעיה האמיתית שניצבת בפנינו היא מה שנקרא ״בעיית הסוכן הנוסע״.
דמיינו לרגע סוכן מכירות שנוסע מדלת לדלת וצריך לבקר ב 10 ערים שונות לפני שהוא חוזר הביתה. נשאלת כמובן השאלה, מה יהיה המסלול היעיל ביותר לנסוע, מה הסדר הנכון ביותר לנסוע בין הערים השונות?

זו בהחלט שאלה מעניינת. 
לא רק אם אתם סוכנים נוסעים אלא פשוט אם אתם חיים את החיים.
איזה מסלול נכון יותר? קודם קניות בסופר ואז לעבוד, אחרי זה לצאת לריצה, ואחר כך לעשות שיחת מכירות? או אולי נכון יותר לקום ב 6 בבוקר, לשחות, לשתות קפה עם הבנות, ואז ללכת לעבוד 8 שעות? או אולי 4 שעות? 
יש כל כך הרבה אפשרויות.

האם יש פתרון אחד נכון? האם אפשר למצוא את המסלול הנכון ביותר? ? 
אז רק כדי לקבל קצת סדר גודל.
למסלול בין 3 ערים יש 3 אפשרויות. בין 5 ערים כבר 60 אפשרויות.
בין 6 ערים 360 אפשרויות, ובין 10 ערים יש 10.8 מיליון אפשרויות!

עכשיו תחשבו לרגע בין כמה ״ערים״ אתם מנסים לנסוע בכל יום.
למצב הזה אף אחד עדיין לא מצא פתרון יעיל. 
אין בנמצא לא את האלגוריתם ולא את כח המחשוב שיכול לפתור את הבעיה הזאת במהירות שתאפשר לכם באמת לדעת מה הדרך הנכונה ביותר למסלול שלכם מחר בוקר.

אז מה עושים?
פה נכנס לתמונה אלגוריתם מסוג היוריסטיקה.
שזה בעצם היכולת למצוא מסלול יעיל מספיק, מהר מספיק, כדי שנוכל להתקדם.לא הנכון ביותר, אלה הנכון מספיק.

ככה הדבורים למשל מוצאות את הדרך המיטבית לעוף בין עשרות פרחים כל פעם שהן יוצאות מהכוורת לאסוף צוף (כמה פעמים ביום).
הם מוצאות את השילוב בין יעילות תעופתית ליכולת להיות בתנועה ולא להתקע על חישובים.
זו היא בעצם מיומנותה של חשיבה רשתית. רב מימדית.

וזה בקיצור חברים, מה שאנחנו מלמדים.
אין נוסחת קסם אחת להצלחה, יש צורת חשיבה שמאפשרת למצוא פתרונות יעילים אנרגטית עבורך, תוך כדי תנועה.

מה כתוב לך על כרטיס הביקור שלך? מותר להיות גם וגם?

שאלה לי אליך:
קרה לך ששאלת ילד מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול והוא אמר לך משהו בסגנון: רופא, נגר וגם שף, או אולי…שחקן, מגדל עגבניות שרי וגם מדריך כושר…

האמת… מה הדבר הראשון שעלה לך בראש כששמעת את זה? האם זה עורר בך פליאה ורחמים על הנאיביות של הילד הזה, או גאווה ואמונה גדולה שהילד הזה יכול להיות כל מה שבא לו?

אבל הוא ילד, נכון? ולילדים מותר!

אבל מה קורה בעולם של הגדולים? מה היית רוצה להיות? מותר לרצות להיות גם וגם וגם?
זה נראה לנו אפשרי? או שבגיל מסוים היכולת לעוף עם הרצונות שלנו מפסיקה להתפתח ואנחנו נכנסים יותר ויותר לתוך מסגרות של צריך ומותר?

התשובה היא לא חד משמעתי וכולנו איפשהו על הציר בין המסגרת לבין החופש לשבור אותה. השאלה היא כמה אנחנו מאפשרים לעצמנו לנוע על הציר הזה.

אני מוצאת שאחד הדברים שמעיפים את הסכך למשתתפי הסדנאות שלנו הוא שאנחנו מעודדים להיות גם וגם. אנחנו מאמינים שאפשר לדבר לקהלים שונים ולא רק לנישה, אנחנו מאמינים שאין דרך אחת לעשות דברים. מלבד זה אנחנו שונאים מסגרות ואנחנו מדברים כל הזמן על ללכת לא ממש בזרם כי אפשר גם ליד הזרם, או אפילו הפוך מהזרם אם בא לנו.
לא חלילה בשביל לעשות דווקא – אלא בשביל לחיות בהלימה לחיים שהיית רוצה לעצמך. ומותר ואפשר.

דמיינו לעצמכם שיש שפה חדשה, בראש רצות לך מילים, אבל אין להן תרגום בעברית או אנגלית – כי היא חדשה, אף פעם לא אמרו את המילים האלו קודם. אתם מבינים את המילים בתוככם אבל לא מצליחים לבטא או להסביר אותם.
ככה בדיוק זה מרגיש שבפנים יש לך ידיעה פנימית מה נכון לך, ההבנה שיש לך מה לתת לעולם, אבל עדיין לא מצאת את המילים לבטא את זה. אבל ברגע שהגעת לארץ חדשה ומצאת את ה"שבט" החדש שמדבר את השפה, זה פשוט "זה", אתה מרגיש מיד שבאת הביתה וכל המילים מסתדרות במקום כאילו תמיד היו שם.

בשבט הזה יש עוד אנשים כמוך, הם יודעים מה נכון להם, פשוט עדיין לא כולם הגיעו הביתה. חלקם עדיין לא מצאו בית שמותר בו גם וגם. יש בית שעוזר להם לראות את הדרך ונטוע בהם אומץ ללכת אותה בשמחה. שמחה עסקית אנחנו קוראים לזה.
ברוכים הבאים 🙂

כבעלי עסקים הדבר שאנחנו הכי רוצים זה את היכולת לרוץ על מגרש אין-סופי של אפשרויות שעומדות לרשותנו, כדי שנוכל לבחור מה מתאים לנו עכשיו בשביל לייצר את הצעד הבא שלנו.
זה נכון למכירות, לשיתופי פעולה, למוצרים חדשים, לשיווק, לתמחור – לכל פעולה עסקית שאנחנו בוחרים לעשות.

אבל אם אין לנו מספיק אפשרויות שאנחנו מכירים, אנחנו עושים עוד מאותו הדבר וגם כמו כולם, בוחרים מתוך מספר מצומצם של אופציות, ואז זה מבאס, זה משעמם, זה ממש מוריד – גם לנו וגם ללקוחות שלנו.

אז איך מייצרים עוד אפשרויות עסקיות?
אפשר להתחיל ולהבין מהם המשאבים שעומדים לרשותנו.
ומשאבים זה לא רק הכסף, הנכסים הפיזיים שלכם והזמן שלכם. זה הרבה יותר מזה.

משאבים זה רשימה ארוכה של כל דבר שיש לכם נגישות אליו.
והאמונה מספר אחת שמצמצת לנו את האפשרויות, היא שאנחנו חושבים שרק המשאבים שבבעלותנו הם שעומדים לרשותנו, זה לא אמת. כל דבר שיש לנו נגישות אליו הוא משאב שאפשר להשתמש בו (גם אם הוא לא שלנו).

זה דורש תזוזה בתפיסה שלנו שזה אפשרי, אבל זה המפתח שפותח שער שהיה נעול כל כך הרבה זמן וסגר מאחוריו עולם קסום של וירטואוזיות.

אפשרויות נפתחות לנו כשאנחנו מבינים שכל דבר הוא "קלף" שאפשר לשלוף אותו ככלי משחק על לוח השחמט שלנו, וכלים יש לנו המון, אם רק נתפוס אותם ככאלו.
המשחק מתחיל להיות מעניין כשאנחנו מבינים שכלים וקלפים הם למשל: הרזומה, הקילומטראז', הניסיון, הקשרים, הטכנולוגיות, הידע, הקולגות, הלקוחות, הספקים ועוד הרבה אחרים, שכשאנחנו יודעים איך לרתום אותם למטרה שלנו, הוא מקדם הצלחה וודאי.

לפעמים קשה לתפוס את זה ולהסכים שהכל זמין, כי המוח שלנו רגיל לתבניות שיושבות עליו כבר שנים, "ששלנו הוא מה ששלנו", אבל כמשחקים את זה במשחק, כשמתרחקים רגע מהמציאות ומתאמנים שוב ושוב בתנאי מעבדה, פתאום נופל האסימון שזה אפשרי, ואפילו מצליח. ואז אפשר לקחת את זה לחיים האמיתיים ולהפוך עולמות.
אז… לא לשכוח לשחק.

יש לי חדשות נהדרות בשבילך!
ידעת שאם יש לך עסק קטן יש לך יתרון יחסי על כל העסקים והארגונים הגדולים?
נשמע לך פרדוקס? מצויין! Welcome לעולם החדש!

העתידנים המתמחים בשיווק, טוענים שעם הכיוון שאליו הולכת הטכנולוגיה, היכולת שלנו להשתמש בכלים ושיטות עדכניים, חיבור לידע חדיש ומשאבים זמינים וזולים, לנו כבעלי עסקים קטנים יש את היכולת לספק ללקוחות שלנו את המוצרים שהם הנישה של הנישה שהגדולים לעולם לא יוכלו להגיע אליהם. וזה יתרון עצום.

וזה אומר שלכם כעסק קטן, אין שום סיכוי שבעולם להגיע למצב שתצליחו לענות על כמות הביקושים שיש למוצר שלכם. וזה טוב! אסביר.
זה אומר שאתם על הסוס אם אתם מבינים מה הלקוח שלכם מחפש, באיזה מחיר ומה הפורמט, כי עבורכם יש שם שוק אין סופי.

למה שוק אין-סופי עבורכם? כי בעל עסק קטן שהוא לא מפלצת עם מאות עובדים שממלאים תפקידים שונים, היכולת שלכם לתת שירות ולספק את המוצרים היא מוגבלת, מעצם היותכם קטנים. עם זאת, היותכם עסק קטן לא מחייב אתכם לייצר מיליוני דולרים בשביל לשרוד, ולכן כל מספר שתשימו לעצמכם כיעד, לא דורש כמות גדולה של לקוחות ומוצרים כדי להגיע אליו.

לדוגמא: זרמו איתו במספרים, אחר כך שימו את האמיתיים שלכם. 
אם החלטתם שמה שעושה לכם את זה, הוא להכניס 100,000 שח בחודש. זה מה שאתם רוצים! אם תבינו מה המוצר שהכי בא לכם למכור, לאיזה כמות של אנשים ובאיזה מחיר, כשתעשו את המתמטיקה הפשוטה, תראו שהמספרים ממש קטנים ותבינו שגודל השוק הפוטנציאלי שלכם הוא הרבה יותר גדול ממה שאתם יכולים לספק.

למשל בשביל 100,000 שח צריך 10 מוצרים של 10,000 שח בחודש – זה אומר שכמות הלקוחות שלכם בחודש היא 10 בסה"כ! או אולי 100 מוצרים של 1000 שח בחודש – זה אומר שאתם צריכים 100 לקוחות בסה"כ בחודש – כמות מצחיקה! 
ואפשר להמשיך ולפרק את המספרים עוד ועוד ועדיין לא תגיעו לכמות לקוחות שמגרדת את קצה הפוטנציאל שיש לכם.

אם הבנתם את זה, זה אומר שאתם יכולים להרשות לעצמכם, למכור מוצרים שהם הנישה של הנישה בתוך אוקיינוס ענק של לקוחות. שאתם יכולים להתפרע ולהיות מיוחדים עם השיווק שלכם, עם המוצרים שלכם, ובעצם לעשות כמעט כל מה שבא לכם. אבל מה מלמדים אותנו בשיווק? שצריך לכוון למכנה הרחב ביותר בשביל למצוא לקוחות, וזה שטויות!!!! זה לא נכון!!!

אם אתם מה מבינים מה מיוחד בכם ובמוצרים שלכם, אתם ממש לא רוצים לכוון לכולם, אתם רוצים רק את מי שמתאים לכם, ואתם לא צריכים הרבה כאלו.

אז שיווק לכולם זה OUT. יש שיווק חדש, אנחנו קוראים לזה השיווק של העולם החדש "השיווק ההיפסטרי".

אז רק בשביל התרגיל המחשבתי:

כמה לקוחות באמת אתם צריכים בשביל לחיות טוב את החיים שלכם?
ספרו לי בואו נראה למי יש יותר קטן  🙂

אנחנו מתמודדים עם השאלה הזאת כל כך הרבה זמן… איך מסבירים משהו שאי אפשר לכמת אותו במספרים אבל משפיע על המספרים? איך מסבירים משהו שאי אפשר להצביע על נקודת ציון על המפה אבל לוקח אתכם דרך? איך אפשר להסביר משהו שלא נותנים בו שום how to do ובכל זאת לומדים לעשות כל כך הרבה?
זה קשה כמו שקשה להסביר איך מרגישים שמתאהבים.

אז מה שיוצא מהתהליך איתנו:

שאם הראייה המרחבית העסקית שלכם היתה על 20% מהיכולת שלה, עכשיו היא תהיה לפחות כפול, וזה המון!! ופותח עוד מלא אפשרויות שלא חשבתם שבכלל אפשרי עבורכם, כמו זה שלוקח את הכדור הכחול והמוח שלו מתחיל לעבוד על טורבו.

שיש לכם עוד מלא משאבים שעומדים לרשותכם שבכלל לא חשבתם שאתם יכולים להשתמש בהם, כי תמיד אמרו לכם שזה לא שלכם ואסור, ובעצם גיליתם שאתם במסיבה שיתופית אחת גדולה שכולם נותנים לכולם (לא! לא מחשבות לא צנועות…)

שאתם קמים בבוקר ומרגישים שאתם יכולים לרוץ, רחוק ומהר לאן שרק תרצו, כמו כלב שהרגע פתחו לו את השער של הגינה, והוא לא מתכוון לחזור בקרוב.

שאתם נהנים מחופש לעשות מה שבא לכם, כמו ילד שנכנס לחנות ענקית של ממתקים עם מלא מלא כסף לבזבז ואמא בכלל בחו"ל ולא יכולה להגיד כלום.

שאתם חוגגים את ההצלחות שלכם כי עשיתם מהלך מהממם שהצליח ובא לכם לרקוד סתם ככה, כמו זה שדופק תנועות של ירח מלא, למרות שרחבת הריקודים עוד לא נפתחה וכולם עדיין במנה הראשונה.

שאתם ממציאים דברים מגניבים ולא מפחדים שיגידו שאתם לא בסדר וזה לא נכון, כי אתם מלכי הכיתה וממילא כולם מחכים שתגידו משהו חכם, ואתם גם יודעים שאתם חכמים ומשחקים אותה.

שאתם מתעוררים בבוקר עם שמחה עסקית, כי אתם אוהבים את מה שאתם עושים וכבר חודשים לא עלתה לכם המחשבה לחזור להיות שכיר כי אתם כל כך נהנים.

שיש לכם ביצים לעשות צעד שרק חלמתם עליו ולא סיפרתם לאף אחד כבר שנים, כמו מישהו שיצא מהארון וכל כך מבסוט כי הוא מרגיש שהגיע הביתה ויכול להיות עצמו סוף סוף.

שאתם עושים דברים חדשים שכל כך הפוכים ממה שמקובל וצריך כי אתם חיים בתוך מטריקס שכולו בשבילכם ובדיוק כמו ניאו לא מפחדים שתיפלו כשתקפצו מבניין לבניין כי יש לכם רשת ביטחון ששומרת עליכם.

שאתם מיוחדים ועושים רק בדרך שלכם כי ככה בא לכם, כמו זאת שמתלבשת הכי מהמם ובולט ותמיד יש לה את הדברים הכי מיוחדים וכולם רוצים לקנות איפה שהיא קנתה את השמלה ההורסת שלה.

שאתם מתחילים לאהוב סרטים בידיוניים, לא כמו אלו שהולכים למסיבות תחפושות בשביל הכיף ובשביל להיות מוזרים, אלא כי אתם מבינים שזה לגמרי המציאות של מחר ואתם מנסים ללמוד איך להיות כאלה כבר היום.

שאתם מקבלים ים של רעיונות וכיווני מחשבה שלא הכרתם שיש בכלל, וזה אחרי שכבר למדתם כל כך הרבה בהמון מקומות, ואתם יכולים לצלול לעומק מחילת הארנב, כמו אליסה בארץ הפלאות שמגלה עולם חדש לשחק בו.

שהמגרש העסקי שלכם הופך להיות פארק שעשועים אחד גדול שכל המתקנים שלכם.

מה שמגניב הוא שכל זה בסוף בא לידי ביטוי בחשבון הבנק שלכם, לעשייה שלכם לליפסייל שאתם רוצים שיהיה לכם.

הבנתם? הסברתי את עצמי טוב? הרחבתי מספיק?

הפיזיקה של העסק שלכם.
אחד הפיצוחים הכי מגניבים ועם זאת אחד המאתגרים הם: איך להגדיל את הפעילות שלכם בעסק בלי לגדול.

איך מגדילים את היקף המכירות, הרווחיות, ההשפעה והכיף בעסק בלי להגדיל אותו. בלי להתחיל לנהל מלא עובדים, בלי משרדים, בלי הוצאות, בלי כל הבלאגן הזה.

הסיבה שזו משימה מורכבת לרב העסקים שוב נעוצה במודלים הישנים שלמדנו. רב העסקים הקטנים היו שמחים להגדיל את הפעילות שלהם, מי לא היה שמח לעוד כמה אלפי או עשרות אלפי שקלים בחודש?! הבעיה היא שאנחנו משתמשים במודלים הלא נכונים כדי לנסות לעשות את זה ואז נתקעים.
אנחנו מביטים אל העולם הישן (העסקים הגדולים) ורואים בהם מודל ל״הצלחה” בגדילה, אחרי הכל הם “העסקים הגדולים” הבעיה היא שהדרך שלהם פשוט לא מתאימה לרובנו. 
זה לא הלייף סטייל שלנו לנהל עשרות או מאות עובדים, לא בא לנו לעבוד עד צאת הנשמה, לא בא לנו לפתוח את החודש עם עשרות אלפי שקלים בהוצאות קבועות.
בא לנו להרוויח טוב ולחיות בכיף. 
אז מה עושים? איך גדלים בלי לגדול?

אז פה באה לעזרתנו הפיזיקה. 
הפיזיקה של העסקים החכמים.
הגדלת העסק היא בעצם הגדלת כח המשיכה שלכם. אתם רוצים למשוך אליכם יותר אנרגיה (כסף, לקוחות, תשומת לב).
אינשטיין כבר הסביר שכח משיכה של כוכב נוצר מעוצמת הקימוט שהוא מייצר בזמן-מרחב. דמיינו כדור גדול שמונח על יריעת בד ענקית, הכיפוף שהכדור מייצר בבד הוא למעשה כח המשיכה שלו.

עסקים גדולים עושים את זה פשוט על ידי הגדלת המסה שלהם. הם הופכים לגדולים יותר וכך מייצרים כיפוף גדול יותר, ומייצרים כח משיכה חזק יותר.
זה די ברור שעם השקעות של מיליונים בעובדים, פרסומות, יחסי ציבור, וערוצי הפצה מרובים קל ליצור כח משיכה גדול. הרבה אנשים יבואו אליכם גם אם המוצר שלכם בינוני.

אבל, איך יוצרים כח משיכה גדול אם אתה כוכב קטן?
אז יש דרך. 
הפתרון זה להגדיל את המשקל הסגולי שלכם במקום את המסה שלכם.

דמיינו כדור קטן של פינג פונג מונח על יריעת הבד של זמן-מרחב, דמיינו את עוצמת הקימוט שלו, היא תהיה קטנה מן הסתם. ככה נראים רב העסקים הקטנים. 
אבל, דמיינו עכשיו לרגע שאותו גודל כדור בדיוק מונח לצידו, אבל הפעם זה כדור ברזל.
אותו גודל אבל משקל סגולי אחר. עכשיו ברור לנו לגמרי שעוצמת הקימוט תהיה גדולה מאוד ביחס לכדור השני.
ככה עסקים קטנים מייצרים כח משיכה גדול.
הם מחזקים את המשקל הסגולי שלהם. מחזקים את הייחודיות, המותג, המסר, איכות המוצר, שיטת השיווק, המודל העסקי, ועוד.

בזמן שאני עכשיו בחופשה במדבר קיבלתי דוח על הפעילות של חלק מהשותפים שלנו בעולם באוקטובר. סדנאות שהתקיימו ב 7 מדינות שונות, מאות משתתפים, אלפי דולרים הכנסה שיורית מעמלות. וזה רק מערוץ הפצה אחד.

התוצאה הזאת היא תולדה של משקל סגולי גבוה שיצרנו בעסק שלנו.
אז את זה ועוד אנחנו מלמדים בתוכנית החדשה שלנו. פרשביז סוהו.

אז ספרו לי אתם, מה יותר מתאים ללייף סטייל שלכם. להגדיל את המסה או את המשקל הסגולי? פי כמה הייתם רוצים להגדיל את כח המשיכה שלכם?