מה כתוב לך על כרטיס הביקור שלך? מותר להיות גם וגם?
שאלה לי אליך:
קרה לך ששאלת ילד מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול והוא אמר לך משהו בסגנון: רופא, נגר וגם שף, או אולי…שחקן, מגדל עגבניות שרי וגם מדריך כושר…
האמת… מה הדבר הראשון שעלה לך בראש כששמעת את זה? האם זה עורר בך פליאה ורחמים על הנאיביות של הילד הזה, או גאווה ואמונה גדולה שהילד הזה יכול להיות כל מה שבא לו?
אבל הוא ילד, נכון? ולילדים מותר!
אבל מה קורה בעולם של הגדולים? מה היית רוצה להיות? מותר לרצות להיות גם וגם וגם?
זה נראה לנו אפשרי? או שבגיל מסוים היכולת לעוף עם הרצונות שלנו מפסיקה להתפתח ואנחנו נכנסים יותר ויותר לתוך מסגרות של צריך ומותר?
התשובה היא לא חד משמעתי וכולנו איפשהו על הציר בין המסגרת לבין החופש לשבור אותה. השאלה היא כמה אנחנו מאפשרים לעצמנו לנוע על הציר הזה.
אני מוצאת שאחד הדברים שמעיפים את הסכך למשתתפי הסדנאות שלנו הוא שאנחנו מעודדים להיות גם וגם. אנחנו מאמינים שאפשר לדבר לקהלים שונים ולא רק לנישה, אנחנו מאמינים שאין דרך אחת לעשות דברים. מלבד זה אנחנו שונאים מסגרות ואנחנו מדברים כל הזמן על ללכת לא ממש בזרם כי אפשר גם ליד הזרם, או אפילו הפוך מהזרם אם בא לנו.
לא חלילה בשביל לעשות דווקא – אלא בשביל לחיות בהלימה לחיים שהיית רוצה לעצמך. ומותר ואפשר.
דמיינו לעצמכם שיש שפה חדשה, בראש רצות לך מילים, אבל אין להן תרגום בעברית או אנגלית – כי היא חדשה, אף פעם לא אמרו את המילים האלו קודם. אתם מבינים את המילים בתוככם אבל לא מצליחים לבטא או להסביר אותם.
ככה בדיוק זה מרגיש שבפנים יש לך ידיעה פנימית מה נכון לך, ההבנה שיש לך מה לתת לעולם, אבל עדיין לא מצאת את המילים לבטא את זה. אבל ברגע שהגעת לארץ חדשה ומצאת את ה"שבט" החדש שמדבר את השפה, זה פשוט "זה", אתה מרגיש מיד שבאת הביתה וכל המילים מסתדרות במקום כאילו תמיד היו שם.
בשבט הזה יש עוד אנשים כמוך, הם יודעים מה נכון להם, פשוט עדיין לא כולם הגיעו הביתה. חלקם עדיין לא מצאו בית שמותר בו גם וגם. יש בית שעוזר להם לראות את הדרך ונטוע בהם אומץ ללכת אותה בשמחה. שמחה עסקית אנחנו קוראים לזה.
ברוכים הבאים 🙂